דיוויד קמרון לא טיפש, הוא רק מפגר

יש לי רק כינוי אחד לדיוויד קמרון: "מפגר".

למילה מפגר מצאתי כמה הגדרות מתאימות:
"לא מתקדם, פועל בשיטות ורעיונות מיושנים שעבר זמנם."
"נמצא אחרי המוביל בתחרות, משחק, מאבק וכד'."

לא אלאה אתכם, אז בקצרה:
הוא מנסה לקדם איסור על שימוש בהצפנה והגדרות אבטחה ופרטיות, כמו בפייסבוק וטוויטר. הוא כמובן לא רוצה לחפש בחשבון של כל אחד ואחד מכם, לדבריו, אבל הוא בהחלט חושב שצריכה להיות לשירותי הביטחון היכולת לגשת לכל תקשורת גם אם היא מתקיימת בעולם הוירטואלי.

מניסיון של כולנו, זהו מדרון חלקלק.

ואם נחזור לרגע למה שכתבתי, הטיעון שלו הוא היכולת להילחם בטרור, תירוץ מלהיב, אין ספק.
אבל הוא נמצא רחוק מאד אחרי המובילים במאבק, הטרוריסטים יכולים לתקשר בכל כך הרבה דרכים, תקשורת מוצפנת על גבי הרשת היא רק אחת מיני רבים. מי שייפגעו מתהליך כזה הם אזרחי בריטניה ואנשי הקשר שלהם שפרטיותם תיפגע בידי אנשים לא מפוקחים או מבוקרים.

כתבה ב-politics.co.uk

כתבה ב-Business Insider

למה אני אוהב לעבוד עם מקצוענים?

הסיבה היא פשוטה, כדי ללמוד.

כשאני עובד עם מישהו שעושה את מה שאומרים לו בדרך שבה הוא רגיל, אם אשאל למה, הוא יפטיר "כי זה יותר טוב" ללא הסבר למה או כל ניסיון אחר לשכנע אותי.

כשאני עובד לצד מישהו שטוב במה שהוא עושה, אין לי בעיה לשאול למה. גם אם הוא כרגע לא יודע את התשובה, הוא וודאי יבדוק ויחקור עד ששנינו נבין טוב למה הוא עשה בחירה כזאת בעבר. יותר מכך, אם מתברר שטעה ושיטה אחרת מתגלה כטובה יותר, לא יתבייש לזנוח את השיטה הישנה לטובת זו הטובה יותר, לאחר שלמד אותה לעומק.

היום למדתי משהו על AngularJS, ולמדתי את זה ממישהי שטובה לא רק באנגולר, אלא בללמוד איך להיות טובה יותר. תודה לך.

איגוד האינטרנט הישראלי – התמודדות לועד

היום הגשתי מועמדות לועד איגוד האינטרנט הישראלי, הארגון שאחראי בישראל על החכרת שמות מתחם (דומיינים) במסגרת il. אני חבר באיגוד מאז שנת 2009, ובמהלך השנים השתתפתי בפעילויות רבות של האיגוד, בין השאר ביוזמות כדוגמת קבוצת עניין "אינטרנט וחרדים".

במקביל לכך, התקדמתי טכנולוגית, השכלתי והתנסיתי בטכנולוגיות ישנות וחדשות. למדתי מתודות פיתוח וניהול טכנולוגי ונכשלתי יותר משאחרים ניסו. אני אמנם לא מתיימר להכיל את הניסיון של שאר חברי הועד הקיימים או של מתמודדים אחרים שאולי הגישו מועמדות, אבל, אני מי שאני בגלל שאני רוצה ומתעקש לנסות, אני יודע מה אני רוצה להשיג ואעשה הרבה על מנת להשיגם.

מה שאני רוצה, זה אינטרנט נגיש והאינטרנט בישראל לא נגיש. האינטרנט לא מתחיל או מסתיים באתרים אליהם אתם גולשים, הוא רחב ידיים ומכיל הרבה טכנולוגיות שלא שמעתם עליהם, וגם כאלה שאני לא. אחד הדברים שמובעים במושג "אינטרנט נגיש" הוא שתהיה לכם היכולת לנסות, לחוות ולהכיר טכנולוגיות חדשות, יישומים חדשים לטכנולוגיות וההזדמנות להיות פורצי דרך בעצמכם.

אינטרנט לא נגיש זה כאשר:

כל אחד ואחד מהם ועוד הרבה, יחד מרכיבים את התמונה העגומה שכותרתה "האינטרנט הישראלי". נגישות אינטרנט אינה רק איפשור קריאה לכבדי ראייה ועוורים או שימוש בצבעים לדיסלקטים וכן הלאה, נגישות זה אי הצבת מכשולים ולא משנה בפני מי.

יש הרבה שאני רוצה לעשות במסגרת כהונה בועד האיגוד, אבל אתמקד בעיקר בארבעת אלה:

  • התווית מפת דרכים להטמעת טכנולוגיות עדכניות לצורך פעילות האיגוד
  • קידום שימוש בתקני רשת באתרי אינטרנט
  • קידום הסדרה עצמית במערכות ידידותיות למשתמש, במיוחד בזירה העסקית
  • פתיחת המאבק על ניטרליות הרשת בישראל למגרש המשתמשים

המועמדות שלי עדיין צריכה לעבור את אישור ועדת הבחירות, לאחר מכן ההצלחה שלי תלויה בחברי האיגוד ואני מקווה שאצליח לשכנע אותם. אני מכיר הרבה מהחברים הפעילים, אבל השאלה היא פשוטה, איזה אינטרנט הם רוצים.

אמצעי תקשורת בני קיימא

במסגרת התנדבותית בסדנא לידע ציבורי, אני עובד על מאגר חוקי מדינת ישראל, בשלב זה ההתמקדות שלי היא בנתונים גולמיים, מידע מאתר הכנסת ואתר משרד המשפטים. שני אתרים אלה עברו שינויים רבים עם השנים, כאשר שמות המתחם (דומיינים) עודכנו, הפניות השתנו ועוד. לא ציפיתי להרבה, אבל בוני אתרים, במיוחד חברות, אמורים להכיר כללים לשמור על קיימות של תוכן באינטרנט. אם לא, תמיד אפשר להכיר להם את הרשומות המצוינות של חנן כהן מלפני כמעט שנתיים בבלוג שלו, (רשומה ראשונהרשומה שנייה ורשומה שלישית).

אבל, בשום שלב לא מצאתי סממן לניסיון של מישהו לשמור על קישורים פעילים, לשמור על צורת התנהגות קיימת בפורמט החדש. חלקים שלמים נכתבו מחדש כשהם מתעלמים ממידע קיים, שזה יכול היה להיות טוב אם הקישורים הישנים היו מפנים לחדשים, כך שכולם היו נהנים מהשיפורים.

השבוע נשבר השיא (בעיניי), כאשר עזרתי למישהו בפרוייקט מקביל בשם תביא ת'דאטה, שעוסק בניהול בקשות למידע על פי חוק חופש המידע ואגירת התשובות. מתברר שכאשר בעלי תפקידים מתחלפים, כך גם כתובת הדוא"ל של הממונה על חוק חופש המידע בארגון.

למה ציפיתי? לכך שמנהל המערכת בארגון יקצה שני סטים של כתובות דוא"ל, תפקידים ואנשים. כל עובד בארגון צריך לקבל כתובת דוא"ל אישית, עם תיבה ונפח בהתאם להגדרות הארגון. מעבר לכך, כל בעל תפקיד מוגדר מקבל כתובת פיקטיבית, שמפנה את ההודעות לתיבה של מי שממונה על יישום חוק חופש המידע באותו ארגון. כאשר יש חילופי תפקידים, היחיד שצריך לעשות משהו מבחינה זו, הוא מנהל המערכת שמחליף את יעד הכתובת, כל ההודעות החדשות יגיעו לממונה החדש והקודם יפסיק לקבל הודעות כאלה.

מה קורה בפועל? רשויות מספקות למי שמבקש או באתר שלהם כתובת דוא"ל אישית של מי שבאותו זמן ממונה על יישום חוק חופש המידע, או לצורך העניין כל בעל תפקיד אחר. כאשר יש חילופי תפקידים בעלי מערכות כדוגמת תביא ת'דאטה נתקלים בשגיאות עקב אי הצלחה לשלוח לכתובת שנסגרה או שליחה לאדם הלא נכון שלעתים פשוט מתעלם מהודעות שאינן רלוונטיות אליו.

אין לי ציפייה שזה ישתנה בבת אחת, אשמח מאד אם תהיה יוזמה מצד ארגונים ליזום הרצאות למנהלי מערכות ברשויות ציבוריות, יוזמה ליצירת סטנדרט לכתובת דוא"ל בארגונים ככלל ורשויות ציבוריות בפרט. הנקודה היא, שזה חייב לקרות, שנת 1950 או 2014, אני חושב שברור לכולנו שאם עסק עובר כתובת הוא מעדכן את הצרכנים הפוטנציאליים בכתובת החדשה, עם הטכנולוגיה העדכנית זה פשוט קל יותר להימנע מהצורך לעדכן את הצרכן הסופי ועדיין לתת לו את אותו שירות (לפחות, עדיף טוב יותר).

מעבר לעניין הקיימות, ברמה הארגונית, כמו שאזרח מצפה מאתר תחת שם המתחם gov.il או muni.il לייצג את הממשל או רשות מוניציפלית בהתאם, כך הוא אמור לצפות מכתובת דוא"ל לייצג את היעד המבוקש. אני לא חושב שזה מוגזם לבקש.

 

קישורים רלוונטיים:

רשתות חברתיות, לאן?

נמאס לי מפייסבוק, ניסיתי כמה פעמים בחודש האחרון לראות מה אני מרוויח / מפסיד בכך שאני נמצא בפייסבוק, נכנס אחת לכמה שעות לבדוק את הנכתב ומשותף שם. מלבד הזמן שאני מפסיד כמובן, אין ספק שיש רווח, יש קשר עם חברים שלא היה לי אחרת, אף אחד היום לא נותן כתובת דוא"ל לשמירה על קשר, קל לחפש מישהו בפייסבוק על בסיס אנשי קשר משותפים וכו'.

אבל, כמפתח אני רואה הפסד גדול בהמשך שימוש מקביל בפייסבוק, טוויטר, לינקדאין. ניסיתי כמה כלים שמספקים חיבור מקביל, לא התלהבתי. אני מחזיק בדעה שאני חושב רציונלית, ולכן המנגנון הקיים בפייסבוק, וגם באחרים, אינו מספק לי את המידע שהייתי רוצה לקבל מהחברים, אני גם לא חושב שהשיתופים שלי מגיעים למי שהייתי רוצה.

אני רוצה להתחיל לעבוד על כלי שייתן לי לנהל את הקשר עם החברים, יעדכן אותי בחדשות בתחומים המעניינים אותי וישאיר אותי בשליטה.

הייתי שמח לשמוע מה אנשים היו רוצים בדבר שכזה. אעשה את זה בזמני החופשי, כך שאני לא יודע כמה זמן אשקיע בכך בפועל, את המידע הטכני אפרסם באתר באנגלית, את ההתקדמות הרעיונית אפרסם כאן.

בהצלחה לעצמי.

יהודה

צרכני לגיטימציה יוצרים דה-לגיטימציה

אני בטוח שנתקלתם בתופעה, אנשים שמזיזים מדרכם כל דבר שיכול להפריע להם להתקדם או לשמור על מקומם הנוכחי. כך זה גם עם מנהיגי דת, הם חוששים מהאינטרנט, הם חוששים מהידיעה, הם חוששים יותר מכל, מהמודעות.

מנהיגי דת זקוקים ללגיטימציה, הם זקוקים לאסמכתא לכוחם, השפעתם וסמכותם. בעולם הישן, אבא או מורה היה מוריש את סמכותו לבנו או תלמידו, גם אלו שהיו עם המנהיג הקודם ומבוגרים מהמנהיג הצעיר קיבלו את מרותו.

בא האינטרנט והפך דברים על פיהם, המורה יכול להיות מכל מקום, התלמיד יכול להיות בכל מקום, מכל מלמדי השכלתי פשוטו כמשמעו, אפשר להשוות דעות ולקבל את מה שנראה הכי הגיוני, אפשר להחליף דעות עם אנשים שונים בכל מובן.

דבר זה מערער על סמכותם, נוטל מהם את הלגיטימציה להיות בלעדיים בהנחלת המורשת ומעביר את שבט ההנהגה למפלצת הזאת, ה"אינטרנט". זה נורא, זה דורש טיפול דחוף! זה רע! מה עושים?

דה-לגיטימציה, התשובה לכל מתמודד ראוי, לייצור בעייתיות בשימוש באינטרנט, לדמות שהאינטרנט הוא אם כל חטאת, שהאינטרנט גורם לאלימות, שהאינטרנט הוא מקור הרוע בעולם.

יש להם בעיה אחת, הם צרכני לגיטימציה, האינטרנט לא, האינטרנט לא צריך אותם בשביל להתקיים, הוא לא ייפול בחסרונם, דבר אחד יקרה, הם יאבדו את הלגיטימציה שלהם, אנשים יכירו את האינטרנט ויגידו "השד לא כל כך אולי לא כל מה שצרכן הלגיטימציה הזה אומר כל כך נכון, אולי הוא לא כל כך קדוש.

אל תדאגו, החברה האנושית כפי שאנחנו מכירים לא תיעלם, היא תקבל צורה קצת שונה, גוון שונה, אולי צבעים יפים יותר, אולי קצת פחות, אבל היא תשתנה, תתבגר ואולי קצת תשחק במשחקי מחשב. אז בבקשה, שלא יתיימרו לייצג את מי שאינו חפץ בייצוגם. הלגיטימיות שלהם מאבדת תוקף, שינצלו את הזמן שנותר להם לדברים טובים.