מחבר: uda

היום פרשתי ממירוץ, ביטלתי את מועמדותי לועד המנהל של איגוד האינטרנט הישראלי.

אמ;לק:

• הגשתי מועמדות לועד המנהל של איגוד האינטרנט הישראלי.
• פניות של שני מועמדים נוספים לא נענו או נדחו בקש. לשאלה אחת מהן הייתי שותף בצפייה למענה סביר.
• לאחר שועדת הבחירות והנהלת האיגוד מנעה מאיתנו מענה וגישה למידע שהיא מחויבת בחוק למסור, החלטנו לפרוש.
• הבחירות היו על 3 מקומות, היינו 6 מועמדים, ולאחר פרישתנו, ברוח הסעיפים הקיימים בתקנון, התייתרו הבחירות ושלושת המועמדים האחרים יקבלו את מקומם. שניים מהם חברי ועד מכהנים.
• אני לא פורש מהפעילות, רק מהסבב הנוכחי.

---

להצטרפות לחברי איגוד האינטרנט

---

אני:

חבר באיגוד האינטרנט הישראלי מאז 2009, השתתפתי בכנסים מעניינים יותר ופחות, באסיפות כלליות וביוזמות חברתיות. מעניינים אותי כללי הרישום, שמות מתחם (דומיינים בלע"ז), ניטרליות רשת, הטמעת IPv6 ועוד.

הפוטנציאל:

הגשתי מועמדות כי אני יודע שכבר שנים האיגוד גורר רגלים בהטמעת טכנולוגיות, בשיפור טכנולוגי ובשיפור שירות הלקוחות, קרי: שירות לרשמי ובעלי שמות מתחם.

האיגוד עושה דברים נפלאים, רבים. ועד והנהלת האיגוד היו שם להגן עליכם כאשר המשטרה הוציאה צו ללא סמכות שהורה לספקיות אינטרנט "לחסום" גישה לאתרי אינטרנט. הם היו שם בחוק הספאם, תקנות הנגישות ובצנזורשת.

נכון, הם לפעמים הלכו רחוק מדי בלי לשאול את הציבור עצמו, אבל הם ידעו גם לחזור אחורה ולתקן. אז לא לזלזל, הם שם בשביל כולנו, אזרחי הרשת.

חברי העמותה:

כבר שנים שמספר חברי העמותה בירידה. אין הרבה כנסים, אין מספיק פעילות שנוגעת לחברי האיגוד הקיימים, שחלקם עובדים במשרות שרוב הכנסים הקטנים של האיגוד אינם רלוונטיים להם. לאסיפה הכללית הם לא מגיעים, הם בטוחים שאלה שמובילים את האיגוד "יודעים מה הם עושים". אני גם בטוח, אבל הניסיון שלי הראה שזה לא תמיד הדבר הנכון, מה שהם עושים.

חלקם גם לא תמיד יודע שמשהו קורה באיגוד, כי המיילים מגיעים לספאם, וההודעות שעדיין נשלחות בנייר, מגיעות חודש אחרי האירוע.

מתוך 200 ומשהו חברי העמותה הנותרים, כ-18 מגיעים לאסיפה הכללית ועוד כ-20 שמצביעים בכתבי הצבעה.

מי הם אותם "חברי רפאים" של איגוד האינטרנט? למה הם לא מעורבים? למה אני לא יכול להגיע אליהם כדי להראות להם שאני יודע מה אני עושה? מותר לי לפחות לנסות.

פנקס החברים:

כמו כל עמותה, איגוד האינטרנט מחויב לנהל פנקס חברים, כאשר לכל חבר בעמותה יש זכות לעיין באותו פנקס, בעידן הנוכחי, מדובר על קובץ אקסל או גישה לממשק (בעמותות מתקדמות יותר).

בתקנון האיגוד יש סעיף שקובע שכתובת דוא"ל יכולה לשמש כאמצעי תקשורת של העמותה מול חבר, ששליחת הודעה לכתובת זו תיחשב למסירת הודעה ולכן הכתובת תישמר בפנקס החברים.

למרות זאת, מונעים מחברים בעמותה גישה לכתובות הדוא"ל בפנקס החברים. בהתחלה בטענה של שמירה על פרטיות (סעיף אחר בתקנון שלא יכול לחול על פנקס החברים שקבוע בחוק), לאחר מכן על החלק בחוק להגנת הפרטיות שנוגע למאגרי מידע (ששוב, לא רלוונטי לזכות עיון בפנקס החברים).

תקשורת:

שני מועמדים נוספים פנו בנושאים נוספים לועדת הבחירות של האיגוד, בשאלות שחלקן תלויות בזמן וחלקן לא, אבל הם לא קיבלו מענה סביר או שלא בזמן סביר. אלה שאלות שקשורות לתהליך הבחירות, הזמן שבו מענה כזה ניתן הוא חשוב, והיחס שנותנים לשאלות כאלה, גם אם לדעת העונים השאלות עצמן שגויות מיסודן, הוא חשוב.

זלזול בפניות מצד העונים בשם הועד, הועדה או צוות האיגוד (לעתים המענה ניתן אנונימית בשם הועדה) מראה על תקשורת לקויה. אסור לזה לקרות בעמותה שעיסוקה הוא קידום תחום התקשורת הדיגיטלית בישראל.

סיכום:

אני לא פרשתי מפעילות באיגוד, אני יודע שיש לי מה לתרום לאינטרנט הישראלי ואני רוצה.
לא יכלתי להשתתף בבחירות כאשר לא הייתה לי גישה לחברי עמותה אחרים, שחלקם לא ידעו שיש בחירות ושיש להם יכולם להשפיע.

לא יכלתי להשתתף בבחירות, כאשר מצד אחד שאלה על מעורבות של עובד איגוד בהצבעות באסיפה הכללית ובבחירות נדחתה (שבועיים לאחר הפניה) כלא רלוונטית, ומצד שני ועדת הבחירות מצאה לנכון לפרסם לבוחרים נושא שאינו בתחום סמכותה, בדבר ניגוד עניינים אפשרי של מועמד לבחירות.

אני אמשיך בפעילותי לקידום האינטרנט בישראל, כולנו בעלי מניות באינטרנט, אני רק מבקש שתהיו מעורבים, אם לא בהחלטות, אז בבחירת מקבלי ההחלטות.

---

אם אתם עדיין רוצים להצטרף לחברי איגוד האינטרנט

יש לי רק כינוי אחד לדיוויד קמרון: "מפגר".

למילה מפגר מצאתי כמה הגדרות מתאימות:
"לא מתקדם, פועל בשיטות ורעיונות מיושנים שעבר זמנם."
"נמצא אחרי המוביל בתחרות, משחק, מאבק וכד'."

לא אלאה אתכם, אז בקצרה:
הוא מנסה לקדם איסור על שימוש בהצפנה והגדרות אבטחה ופרטיות, כמו בפייסבוק וטוויטר. הוא כמובן לא רוצה לחפש בחשבון של כל אחד ואחד מכם, לדבריו, אבל הוא בהחלט חושב שצריכה להיות לשירותי הביטחון היכולת לגשת לכל תקשורת גם אם היא מתקיימת בעולם הוירטואלי.

מניסיון של כולנו, זהו מדרון חלקלק.

ואם נחזור לרגע למה שכתבתי, הטיעון שלו הוא היכולת להילחם בטרור, תירוץ מלהיב, אין ספק.
אבל הוא נמצא רחוק מאד אחרי המובילים במאבק, הטרוריסטים יכולים לתקשר בכל כך הרבה דרכים, תקשורת מוצפנת על גבי הרשת היא רק אחת מיני רבים. מי שייפגעו מתהליך כזה הם אזרחי בריטניה ואנשי הקשר שלהם שפרטיותם תיפגע בידי אנשים לא מפוקחים או מבוקרים.

כתבה ב-politics.co.uk

כתבה ב-Business Insider

היום הגשתי מועמדות לועד איגוד האינטרנט הישראלי, הארגון שאחראי בישראל על החכרת שמות מתחם (דומיינים) במסגרת il. אני חבר באיגוד מאז שנת 2009, ובמהלך השנים השתתפתי בפעילויות רבות של האיגוד, בין השאר ביוזמות כדוגמת קבוצת עניין "אינטרנט וחרדים".

במקביל לכך, התקדמתי טכנולוגית, השכלתי והתנסיתי בטכנולוגיות ישנות וחדשות. למדתי מתודות פיתוח וניהול טכנולוגי ונכשלתי יותר משאחרים ניסו. אני אמנם לא מתיימר להכיל את הניסיון של שאר חברי הועד הקיימים או של מתמודדים אחרים שאולי הגישו מועמדות, אבל, אני מי שאני בגלל שאני רוצה ומתעקש לנסות, אני יודע מה אני רוצה להשיג ואעשה הרבה על מנת להשיגם.

מה שאני רוצה, זה אינטרנט נגיש והאינטרנט בישראל לא נגיש. האינטרנט לא מתחיל או מסתיים באתרים אליהם אתם גולשים, הוא רחב ידיים ומכיל הרבה טכנולוגיות שלא שמעתם עליהם, וגם כאלה שאני לא. אחד הדברים שמובעים במושג "אינטרנט נגיש" הוא שתהיה לכם היכולת לנסות, לחוות ולהכיר טכנולוגיות חדשות, יישומים חדשים לטכנולוגיות וההזדמנות להיות פורצי דרך בעצמכם.

אינטרנט לא נגיש זה כאשר:

• ספקיות אינטרנט מגבילות ומתעדפות תעבורה
• רשויות חוסמות גישה בצווים ובחקיקה אנכרוניסטית
• גופים ציבוריים מחזיקים אתרים לא מעודכנים
• אתרים עסקיים מקשים על השוואת מידע
• חברות לא נותנות שירות באינטרנט או שירות לקוי

כל אחד ואחד מהם ועוד הרבה, יחד מרכיבים את התמונה העגומה שכותרתה "האינטרנט הישראלי". נגישות אינטרנט אינה רק איפשור קריאה לכבדי ראייה ועוורים או שימוש בצבעים לדיסלקטים וכן הלאה, נגישות זה אי הצבת מכשולים ולא משנה בפני מי.

יש הרבה שאני רוצה לעשות במסגרת כהונה בועד האיגוד, אבל אתמקד בעיקר בארבעת אלה:

• התווית מפת דרכים להטמעת טכנולוגיות עדכניות לצורך פעילות האיגוד
• קידום שימוש בתקני רשת באתרי אינטרנט
• קידום הסדרה עצמית במערכות ידידותיות למשתמש, במיוחד בזירה העסקית
• פתיחת המאבק על ניטרליות הרשת בישראל למגרש המשתמשים

המועמדות שלי עדיין צריכה לעבור את אישור ועדת הבחירות, לאחר מכן ההצלחה שלי תלויה בחברי האיגוד ואני מקווה שאצליח לשכנע אותם. אני מכיר הרבה מהחברים הפעילים, אבל השאלה היא פשוטה, איזה אינטרנט הם רוצים.

במסגרת התנדבותית בסדנא לידע ציבורי, אני עובד על מאגר חוקי מדינת ישראל, בשלב זה ההתמקדות שלי היא בנתונים גולמיים, מידע מאתר הכנסת ואתר משרד המשפטים. שני אתרים אלה עברו שינויים רבים עם השנים, כאשר שמות המתחם (דומיינים) עודכנו, הפניות השתנו ועוד. לא ציפיתי להרבה, אבל בוני אתרים, במיוחד חברות, אמורים להכיר כללים לשמור על קיימות של תוכן באינטרנט. אם לא, תמיד אפשר להכיר להם את הרשומות המצוינות של חנן כהן מלפני כמעט שנתיים בבלוג שלו, (רשומה ראשונה, רשומה שנייה ורשומה שלישית).

אבל, בשום שלב לא מצאתי סממן לניסיון של מישהו לשמור על קישורים פעילים, לשמור על צורת התנהגות קיימת בפורמט החדש. חלקים שלמים נכתבו מחדש כשהם מתעלמים ממידע קיים, שזה יכול היה להיות טוב אם הקישורים הישנים היו מפנים לחדשים, כך שכולם היו נהנים מהשיפורים.

השבוע נשבר השיא (בעיניי), כאשר עזרתי למישהו בפרוייקט מקביל בשם תביא ת'דאטה, שעוסק בניהול בקשות למידע על פי חוק חופש המידע ואגירת התשובות. מתברר שכאשר בעלי תפקידים מתחלפים, כך גם כתובת הדוא"ל של הממונה על חוק חופש המידע בארגון.

למה ציפיתי? לכך שמנהל המערכת בארגון יקצה שני סטים של כתובות דוא"ל, תפקידים ואנשים. כל עובד בארגון צריך לקבל כתובת דוא"ל אישית, עם תיבה ונפח בהתאם להגדרות הארגון. מעבר לכך, כל בעל תפקיד מוגדר מקבל כתובת פיקטיבית, שמפנה את ההודעות לתיבה של מי שממונה על יישום חוק חופש המידע באותו ארגון. כאשר יש חילופי תפקידים, היחיד שצריך לעשות משהו מבחינה זו, הוא מנהל המערכת שמחליף את יעד הכתובת, כל ההודעות החדשות יגיעו לממונה החדש והקודם יפסיק לקבל הודעות כאלה.

מה קורה בפועל? רשויות מספקות למי שמבקש או באתר שלהם כתובת דוא"ל אישית של מי שבאותו זמן ממונה על יישום חוק חופש המידע, או לצורך העניין כל בעל תפקיד אחר. כאשר יש חילופי תפקידים בעלי מערכות כדוגמת תביא ת'דאטה נתקלים בשגיאות עקב אי הצלחה לשלוח לכתובת שנסגרה או שליחה לאדם הלא נכון שלעתים פשוט מתעלם מהודעות שאינן רלוונטיות אליו.

אין לי ציפייה שזה ישתנה בבת אחת, אשמח מאד אם תהיה יוזמה מצד ארגונים ליזום הרצאות למנהלי מערכות ברשויות ציבוריות, יוזמה ליצירת סטנדרט לכתובת דוא"ל בארגונים ככלל ורשויות ציבוריות בפרט. הנקודה היא, שזה חייב לקרות, שנת 1950 או 2014, אני חושב שברור לכולנו שאם עסק עובר כתובת הוא מעדכן את הצרכנים הפוטנציאליים בכתובת החדשה, עם הטכנולוגיה העדכנית זה פשוט קל יותר להימנע מהצורך לעדכן את הצרכן הסופי ועדיין לתת לו את אותו שירות (לפחות, עדיף טוב יותר).

מעבר לעניין הקיימות, ברמה הארגונית, כמו שאזרח מצפה מאתר תחת שם המתחם gov.il או muni.il לייצג את הממשל או רשות מוניציפלית בהתאם, כך הוא אמור לצפות מכתובת דוא"ל לייצג את היעד המבוקש. אני לא חושב שזה מוגזם לבקש.

 

קישורים רלוונטיים:

• הסדנא לידע ציבורי
• תביא ת'דאטה
• ספר החוקים הפתוח

נמאס לי מפייסבוק, ניסיתי כמה פעמים בחודש האחרון לראות מה אני מרוויח / מפסיד בכך שאני נמצא בפייסבוק, נכנס אחת לכמה שעות לבדוק את הנכתב ומשותף שם. מלבד הזמן שאני מפסיד כמובן, אין ספק שיש רווח, יש קשר עם חברים שלא היה לי אחרת, אף אחד היום לא נותן כתובת דוא"ל לשמירה על קשר, קל לחפש מישהו בפייסבוק על בסיס אנשי קשר משותפים וכו'.

אבל, כמפתח אני רואה הפסד גדול בהמשך שימוש מקביל בפייסבוק, טוויטר, לינקדאין. ניסיתי כמה כלים שמספקים חיבור מקביל, לא התלהבתי. אני מחזיק בדעה שאני חושב רציונלית, ולכן המנגנון הקיים בפייסבוק, וגם באחרים, אינו מספק לי את המידע שהייתי רוצה לקבל מהחברים, אני גם לא חושב שהשיתופים שלי מגיעים למי שהייתי רוצה.

אני רוצה להתחיל לעבוד על כלי שייתן לי לנהל את הקשר עם החברים, יעדכן אותי בחדשות בתחומים המעניינים אותי וישאיר אותי בשליטה.

הייתי שמח לשמוע מה אנשים היו רוצים בדבר שכזה. אעשה את זה בזמני החופשי, כך שאני לא יודע כמה זמן אשקיע בכך בפועל, את המידע הטכני אפרסם באתר באנגלית, את ההתקדמות הרעיונית אפרסם כאן.

בהצלחה לעצמי.

יהודה